"דמי בראשכם – אל תבואו להלוויתי"

שיאם של שנות העופרת באיטליה עם גילוי גופת ראש ממשלה לשעבר.

ביום שלישי, 9.5.1978 בשעה 12:30 התקבלה שיחת טלפון אצל פרנצ'סקו טריטו, עוזרו של ראש הממשלה לשעבר, החטוף, אלדו מורו. בצד השני נשמע קול קר אך ברור: "נא למלא את בקשתו האחרונה של ראש הממשלה, ולהודיע במהירות למשפחתו כי גופתו נמצאת בתא המטען של רנו 4 אדומה שמספריה הראשונים הם N5, ברחוב קאטינה ברומא"

שיחת הטלפון יורטה ע"י כוחות הביטחון החשאיים והביאה אותם למצוא את גופת אלדו מורו במקום שאליה כוונו. בכך הסתיימו 55 ימי חטיפה, שטלטלה את איטליה והעולם כולו.

עד היום לא הכל ברור. עד היום חלק מהמסמכים שקשורים בפרשה לא פורסמו מחשש לטלטלה גדולה מדי במדינה. מה שכן ברור שהאירוע היה בשיאה של תקופה לא יציבה באיטליה מבחינה פוליטית. בשנת 2007 קבעה איטליה יום זה, 9 במאי, יום מציאת הגופה, כיום זיכרון לכל קורבנות הטרור של אותה תקופה.

שנות העופרת באיטליה, (שם הלקוח משמו של סרט גרמני העוסק במזרח גרמניה אחרי המלחמה) החלו בסוף שנות ה 60, ועד תחילת שנות ה-80. שנים של פיגועים בכיכרות, פעילות מחתרת של מספר גופים ובעיקר הרס וקורבנות חפים מפשע.

האירועים שסימנו את תחילת שנים אלו, היו המפגש האלים בין המשטרה לבין מפגינים ב'ואללה ג'וליה' ברומא והטבח בכיכר פונטאנה במילאנו. בשעה 16:37 אחה"צ הרעיד פיצוץ בבנק הלאומי לחקלאות, במרכז העיר הצפונית, אשר גבה  16 קורבנות. עד היום לא ברור של מי האחריות. אך אירוע כזה נתן את האות לשלל ארגוני טרור, מימין ומשמאל, לנסות להשפיע על השלטון באיטליה.

ארגונים כמו Lotta Continua והבריגדות האדומות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, לעומת Movimento Politico Ordine Nuovo ו Terza Posizione, מהצד הימין של המפה, ניסו לשנות מהלכים מדיניים, כמו הסכמיים קואליציוניים וקשרי ברית עם מדינות אחרות. גופים אחרים היו ארגונים מקומיים לאומיים, שלא ראו עצמם חלק מאיטליה, כמו Bas במחוז אלטו אדיג'ה. את רוב הארגונים הובילו צעירים סטודנטים בעלי רצון לשינוי פנים איטלקי.

אחרי הכל בשנים אלה, של אחרי המלחמה, ניסתה איטליה לשוב ולעצב לעצמה זהות משלה. ליצור שפה משותפת מסיציליה שבדרום, להרי האלפים בצפון. הטלוויזיה ניסתה לבנות מותגי תרבות לאומיים ולהיות מאוחדים, לפחות עבור אירועי ספורט כמו גביע העולם ואולימפיאדות. במקביל ניסו תנועות עצמאיות להכתיב תרבות מסוימת על כל המדינה ולנסות ולהשיג דריסת רגל פוליטית. המפלגה הקומוניסטית צברה כוח לא מועט. בארצות הברית לא אהבו את צמיחת המפלגה האדומה. וככל שבשנים אלו צמחה גם הכלכלה, היו שכבות אוכלוסייה וסקטורים מסוימים שדרשו גם שינוי בתנאים ויחס הולם אליהם. וכולם רצו לבטא את דרישותיהם ולמשוך תשומת לב.

העוצמה הלכה וגדלה עם השנים: מ 2 ארגונים חמושים בשנת 1969, צמחה הכמות ל 77 בשנת 1977 ו 269 ארגונים חמושים בשנת 1979. בשנה זו גם הגיעו לשיאם מספר אירועי הטרור: 659 אירועים בשנה! השנה בה נרצחו מספר רב ביותר של אנשים היתה 1980, עם 125 הרוגים, מתוכם 80 בפיצוץ תחנת הרכבת של בולוניה.

איטליה היתה כמרחקה.

כאמור שיאם של אירועים אלה היה חטיפת, מנהיג המפלגה הדמוקרטית נוצרית. היה זה בוקרו של היום בו היה אלדו מורו אמור להציג ממשלה בראשותו ובשיתוף כוחות קומוניסטים (16.3.78). מכונית פיאט ארבה לו ולאנשיו, רצחה חמישה מהם וחטפה את מורו עצמו. כעבור 55 ימי שבי, הוצא מורו ממקום המחבוא, הוכנס לתא מטען של רכב רנו, התבקש לכסות עצמו בשמיכה ונורה 10 פעמים.

מסתבר כי במהלך ימי השבי, שלח מכתבים רבים אך לבסוף חש כי נזנח ע"י השלטונות. באחד ממכתביו האחרונים, כתב כאמור, "דמי בראשכם", אמר, "אל תבואו ללוויה שלי".

בסוף שנות ה 70, דעכו אירועי הטרור מתוך הבנה כי לא יושג דבר בדרך זו. נקודת המשבר העיקרית היתה טעות מצד הבריגדות האדומות ורציחתו של עד בפרשה מסוימת, במקום פציעתו בלבד. (1979). תגובה חריפה של המפלגות, ראשי ערים ואזרחים הביאה לסיומה של תקופת לחץ זו באיטליה