16.10.1943 יום שבת. יום ג' של סוכות. השבת השחורה של יהודי רומא.

בבוקר אותו יום קיבלו יהודי רומא שנמצאו בבתיהם את ההודעה הבאה (בכתב או בע"פ):

1) יחד עם משפחתך ועם יהודים נוספים הגרים באותו הבית הנך מועבר למקום אחר.

2) עליך לקחת: מזון ל 8 ימים לפחות, פנקסי מזון, תעודת זהות וכוסות.

3) אפשר לקחת מזוודה קטנה ובה חפצים ולבנים אישיים, שמיכות וכו' כסף ותכשיטים.

4) אליך לנעול את הדירה ולקחת את המפתח.

5) בשום פנים ואופן אין להשאיר חולים, גם במקרים קשים ביותר. במחנה יש חדר חולים.

6) עשרים דקות לאחר מסירת פתקה זו, על המשפחה להיות מוכנה לנסיעה.

אירוע זה היה שיאו של חודש רע ומר ליהודי רומא, חודש שזכור כאחד הנוראיים ביותר בתולדות הקהילה העתיקה ביותר באירופה.

תחילתו ב 26 בספטמבר כאשר יושב ראש איחוד הקהילות, מר דאנטה אלמאנסי, ויושב ראש קהילת רומא, מר אוגו פואה, הוזמנו למשרדי המפקד הגרמני של רומא, מאיור הרברט קפלר כדי לשמוע ממנו את הבשורה הבאה: תוך 36 שעות עליכם למסור 50 ק"ג זהב, אחרת 200 מיהודי העיר יישלחו לחזית המלחמה מול רוסיה.

תוך זמן קצר החלו יהודי העיר, אליהם הועברה הידיעה להתחיל לאסוף את הכמות המיועדת.

כאן זכור לי גם עדותה של סבתי, אמה די קאסטרו ז"ל שהזכירה תמיד שהטבעת הנישואין שעל ידה, איננה הטבעת המקורית. זו הפעם השנייה שהיה עליה למסור את הטבעת. את המקורית, אותה קנה לה סבי, רומאו די קאסטרו, תרמה לגיוס הכספי הכללי של מוסוליני למלחמה באתיופיה, ואת השנייה תרמה באירוע זה.

הקהילה קיבלה גם את עזרתם של תושבים נוצריים מקומיים וגם את הבטחת הוותיקן, בצינורות סודיים, כי ישלימו להם את הסכום במידה ולא יצליחו להשיגו.

אך הקהילה (אחרי בקשת דחייה של 4 שעות המועד הסופי) הצליחה לאסוף 82 ק"ג זהב. 32 ק"ג עודפים הוסתרו. (נחזור אליהם מאוחר יותר).

במהלך השקילה מול הקצין קפלר ועוזרו שולץ, נאלצו השניים להוכיח שוב ושוב את אמיתות המשקל. מכשיר השקילה עצמו יכל לבדוק עד 5 קילו בפעם. אחרי 10 שקילות, טענו הגרמנים שמס' השקילות היה 9 וחסרים עוד 5 ק"ג. מחאות הנציגים לא עזרו בהתחלה וקפלר סרב לשקול שוב. מחאה נמרצת הביאה לבסוף להסכמה ובביצוע פעולת השקילה כולה מחדש הוכח: יש 50 קילו זהב והיהודים אינם רמאים.

לתחושת היהודים, הסכנה חלפה. אך תכנית גירוש יהודי רומא כבר נחתמה עוד לפני כן.

בימים שלאחר מכן (החל מ 29.10, ערב ראש השנה) חזרו הגרמנים למשרדי הקהילה בבית הכנסת ברומא ולקחו משם דברי ערך רבים, בניהם ספרים יקרים ועתיקים ורשימות שמיות עם כתובות של יהודי העיר.

ב 16 לאוקטובר בשעה 05:30 בבוקר כבר עמדו משאיות ברחובות הגטו, בפיקודו של תיאודור דאנקר (עוזרו של אייכמן) והחלו בהעמסת יהודים. ללא חמלה לזקנים, חולים וילדים. איסוף היהודים התפשט לכל רחובות רומא.

משפחותיהם של אבי (די קאסטרו) ואמי (לוי מורטרה) קיבלו התראה, באותו בוקר, על "אירוע" שמתרחש בעיר."עליכם לעזוב את הבית". אצל משפחתו של אבי (היה בן 5) דפק השכן שוב בדלת והתריע בפניהם, שוב, לברוח מהבית. וכן אכן עשו: עזבו את ארוחת הבוקר כמו שהיא והלכו מהבית (דגש על הלכו, כי ריצה היתה מסגירה אותם) והסתתרו…בגינה הציבורית (לא היה להם סימן מזהה כך ששהות בגינה לא הסגירה אותם). מאותו יום נדדו במשך תשעה חודשים אצל חברים של סבי מהעבודה, תוך שינוי זהות ומקומות מסתור.

הגרמנים אכן הגיעו לביתם, חצי שעה אחרי הבריחה, אך מצאו דירה ריקה. השכנים סיפרו להם כי כבר לפני כמה חודשים עזבה המשפחה והיגרה לאמריקה. תודה מיוחדת שלוחה להם.

החל מאותו יום ובמשך כמה חודשים אח"כ גורשו מרומא 2091 יהודים. לאושוויץ.

15 חזרו, אישה 1. אף ילד מ 200 הילדים שגורשו – חזר.

את 32 ק"ג הזהב שהוסתרו (זוכרים?) תרמה הקהילה, מאוחר יותר, למען הקמת מדינת ישראל. 30 שנה אחרי אירועי אוקטובר 43, במלחמת יום הכיפורים, אספו יהודי רומא, הפעם מרצונם החופשי שווי כפול של 100 ק"ג זהב ותרמו למאמץ המלחמתי בארץ.

בשנת 2007 הצליח אבי ז"ל להביא להכרה במשפחות נפוליאונה וסרני, מציליהן, כחסידי אומות עולם.