סליחה ב'צור יצחק'

בהתחלה היה אדם אחד.
לא היה לו במי לפגוע, לא היה לו את מי להאשים, (קצת מתסכל…הכל עליו). מכאן כנראה ש'עבירות בין אדם למקום' קדמו ל'עבירות בין אדם לאדם'.
האדם הראשון לא אסף את צואת כלבו (כי למי זה יפריע…בעצם), האדם הראשון חנה חניית גמל כפולה, (כי שני הגמלים היו שלו…), והאדם הראשון חצה נהרות ונחלים בלי להביט ימינה, שמאלה…ושוב ימינה (כי הפרת והחידקל היו לדעתי חד סיטריים).
מתי התחילו עבירות בין אדם לחברו? כשנוצר האדם השני (כנראה האישה, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר). אז פתאום אפשר לומר "זה הוא!" (או היא.. כמו שאדם האשים את חווה עם פרי עץ הדעת), אז פתאום אפשר להאשים, לחטוא, לקלל ולפגוע. ברגע שיש עוד אדם הסיכוי לעבירות בין אדם לחברו גדל…

מכאן, שראשית יש לבקש מחילה מהמקום: צור יצחק, אם חלילה פגעתי ברחובותיך, נחליך, בנייניך, גני שעשועייך,לא אספתי, לא עצרתי, לא ניקיתי, לא הגעתי, נסעתי בשוליים– מחילה.
ושנית האדם… השוכנים בצור יצחק, אם במסגרת היום יום, דרך מפגש או דרך הפייסבוק נפגע מישהו ממילה או פוסט שכתבתי או אמרתי, מחילה וסליחה.

מקום יכול להביא אנשים אליו, אך אנשים יהפכו אותו למקום שלהם.