Ariel
בדיוק עכשיו. לפני שנה.
אותו החושך שברחוב.
אותה שעת משחק עם ילדים.
אוטוטו ארוחת ערב ומקלחות.
הבית שוקק חיים. מה המשימה הבאה?
ומה מחר? יום עבודה. החיים זורמים ומזמנים הפתעות. מחר בטוח תהיה עוד אחת. טובה.
הפתעות? כן. אבל עכשיו. טלפון.
אבא. שבץ.
ומסביב הבית שוקק חיים.
ואני טס החוצה, לרכב, לחושך. שברחוב.
עוד חודש וחצי של חושך ואור.
ומישהו לחץ על המתג.
כבה לי אור אחד בגוף.
ושקט.