Ariel
"את הפסקת האוכל נעשה בגטו.." הודעתי לקבוצת הילדים שהלכה אחרי באחד מטיולי האחרונים.
לא חלפה לה דקה ואחת הילדות מתקרבת אלי ושואלת בשקט: "מה? נאכל ממש אוכל של הגטו?"
אחריה מצטרף ילד אחר ושואל: "תגיד, מי שגר בגטו כאן, הוא מסכן?"
וככה, בצעדים בטוחים, אך עם תהיות בלב, אני שואל עצמי איך אגשר, עוד כמה דקות בהסבר שאתן, על הפער בין מה שהגטו היה במקור לבין המושג וההקשרים אותם אנו מכירים היום.
ההסבר חייב להתחיל בתיאור קל של העיר ונציה באותה תקופה, או בעצם בהכרזה הברורה של פרנסי העיר ב 29 לחודש מרס לשנת 1516:
כל היהודים (zudei, בהגהה וונצינית) שגרים ברבעים שונים של העיר, צריכים לגור במאוחד".
למה במאוחד? ולמה עכשיו? מה דחק בראשי העיר למקם את היהודים באחד מרובעי העיר, דווקא עכשיו?
יהודים כבר חיו בעיר מזמן. מחלוקות רבנים, בעיר התעלות, כבר עלו על הכתב. לדוגמא ב 1244 עלתה סוגיה חשובה בפני רב העיר, סוגיה שיכולה להיות רק בונציה: "האם מותר לשוט בגונדולה בשבת?? "(אגב..התשובה היתה חיובית).
אבל בשנת 1509, ונציה הגדולה, החזקה והשלטת (גם בים וגם ביבשה) עד קרוב לאזור מילאנו, נוחלת תבוסה נגד ליגת קמבריי- קבוצת מדינות חזקות שקמו כנגדה, ובניהם גם הספרדים. הספרדים? כן אלה ש 17 שנה קודם לכן (1492) גירשו את היהודים מכל אזור ושטח בשליטתם. יהודי הרפובליקה הונציאנית ביבשה, חששו ממפגש חוזר עם הספרדים, אולי כשליטים החדשים, וברחו, בכמויות גדולות, לאזור הלגונה. שם הם הרגישו בטוחים. ומה עושים הונציאנים עם קבוצה אתנית גדולה בשטחה? ממקמת אותה באזור מסוים וספציפי בעיר. הדבר אינו חדש. הוא היה כבר קיים. הגרמנים, כמיעוט בעיר, מוקמו במתחם משלהם ליד גשר הריאלטו, (עד היום קיים מבנה בשם: פונדקו דאי טדסקי). התורכים במתחם דומה (פונדקו דאי טורקי) שכלל חמאם אופייני להם, מוקמו על התעלה הגדולה. יותר מכך, בכל אזור הים התיכון מיקמו מיעוטים אתניים באזורים מסוימים בערים. לונציאנים היה רובע משלהם באיסטנבול. לאותם ונצייאנים היה גם בעכו אזור משלהם, כמו שגם לאנשי ג'נובה ולאנשי פיזה. חס וחלילה שלא יתערבבו, אנשי ארץ המגף, ויתפרצו מכך מהומות. הרי האנשי ונציה/ ג'נובה/ פיזה ייצגו בתקופה ההיא מדינה בפני עצמה. לא את איטליה. לכן גם היהודים בונציה, ימוקמו באזור מסוים, בו יוכלו לחיות יחדיו ולקיים שם את אורח חייהם הייחודי.
היכן ימוקמו? אחד הרבעים שהתפנה היה רובע בו ,בעבר, יצקו את תותחי הרפובליקה של וונציה. יציקת תותחים נקראת בהגהה מקומית gettare, ולכן האזור נקרא getto ג'טו, אך היהודים הראשונים שהתיישבו בו, יהודים אשכנזים ממערב אירופה, לא ידעו להגות עיצורים רפויים כמו ג', לכן הם הגו אותו עיצור 'גה'- גטו ghetto. ומכאן נולדה המילה 'גטו' – רובע בו ממקמים יהודים. עדיין ללא קשר לגדר תייל, מנהרות ביוב לבריחה, עוני, דלות ומרד. אמנם השטח היה קטן ולכן, כדי למקם כ 5000 בני הקהילה, היו צריכים להגביה את הבתים הקיימים (ואכן בנייני הגטו הם הגבוהים ביותר בעיר, לעתים עד 9 קומות).
כיום בוונציה ישנם שלושה גטאות. ישן, חדש וחדיש. ההתייחסות לזמן ה'ותיקות' אינה קשורה לגטאות אלא דווקא לבתי החרושת ליציקת התותחים. בית החרושת החדש, בו מוקמו היהודים הראשונים, ובית החרושת הישן בו מוקמו היהודים הבאים בתור שהגיעו לעיר (1541)- יהודי ספרדים. אחריהם ב 1633 הגיעו גם יהודי הלוונט, יהודים מאגן הים התיכון, הם מוקמו באזור צמוד (שלא היה בית חרושת בעברו) ולשם הבדלה נקרא גטו חדיש.
הגטו היו מוקף בתעלות וסגור בלילה משני משני צדדיו, ע"י שערים נעולים. בתעלות שטו בלילה גונדולות לפיקוח. הפקחים והשומרים היו נוצרים שקיבלו את שכרם ישירות מהקהילה. ליהודים ניתן היה לצאת רק במהלך היום, עד השקיעה ועם סימן זיהוי – כובע צהוב. הכובע הצהוב היה סימן היכר כבר עשרות שנים אצל יהודי גרמניה, כסימן זיהוי בלבד ולא כסמל לגנאי.
שערי הגטו נפתחו ונהרסו רק בשנת 1797, עם הגעת נפוליאון לעיר ולאיטליה בכלל.
כיום הגטו היא שכונה לכל דבר בעיר. לא גרים בה רק יהודים, אך יש בשטחה מסעדות כשרות, בתי קפה כשרים מאפיות כשרות, בתי כנסת (7!! חלקם פעילים), בתי מדרש, בית אבות/ מלון, מוזיאון ומספר חנויות קטן.