שיחות עם אבא

שיחה שהיתה עדיין בבית,

הכל בראש עוד צלול

חייב להודות שמשהו כבר שם,

צבט והשמיע צלצול.

היתה לי תחושה של טקס פרידה,

כל אחד נכנס אז לחדר

עם נכד אחד או שניים ביד

אמרת "יהיה עוד בסדר".

 

בשיחה הבאה רק העפת מבט

מאמבולנס יצאת שוכב.

אמרתי ,אבא אני כאן איתך"

הרגשתי חתך אז בלב.

ליד המיון בין תקווה לדמעה

פתאום מסכם את החיים

נתנו סיכוי של חזרה למוטב

סיכוי של אחוזים בודדים.

 

השיחה אחרי כבר היתה התרגשות

אחרי כמה ימים של שתיקה

בחנו אותך כמו ילד קטן

מוציא עוד מילה ומילה.

כל עין שזזה כל יד מתרוממת

היו בשבילנו הכל.

כולנו היינו בצומת דרכים,

צומת של להיות או לחדול

 

השיחה הבאה היתה בחג החירות

בשבוע של חג וחידוש

כמו ממצרים יצאת, שאבת כוחות

תקווה הביסה ייאוש

דיברנו צחקנו ראינו את האור

היית סמל לכוח רצון

אפילו תמונה ביחד צילמנו.

מכונות היו זיכרון.

 

השיחה האחרונה היתה לי קשה

רק אנחנו דיברנו אליך.

אחרי לילה ויום שלא נגמרו

קפאו ברגע פניך.

ואני עוד חיכיתי למילה של סיום

שאולי תפתח איזה צוהר,

אך לך כנראה הכוח נגמר

והתחלת דרכך אל הטוהר.

 

וברדת הערב עם חלוף הימים,

ע"פ לוח עברי יהודי

השיחות שהיו בנינו לאורח

נחתמו באופן סופי.

ומה שאמרת, לימדת, הדגמת,

בכל השיחות בחיי,

נשארו איתי כספר פתוח

ותמיד הולכות לפניי.