לפעמים שבת בבוקר היא "פרשת לחישה"
אתה מתעורר מוקדם מכל המשפחה.
לוחש את השמיכה מעליך,
לוחש יחף על אצבעותיך,
מתעלם מהעובדה ועושה עצמי שוכח
שאני משלם ארנונה ולא כאן האורח.
לוחש לקפה אני תכף בא,
לוחש לשמש זה רק אני ואתה,
מתכנן איזה כתבות לקרוא מהעיתון
או שסוף סוף הספר יקבל עילעול ראשון.
לוחש בעדינות כל ארון ומגירה
לוחש לי תכף קרואסון של חמאה.
מתכנן הכל עם משמעת רס"ר
מתיישב לי בנוח עם אוויר משוחרר.
אהההההה!
ואז רגע נוסף אף פעם לא מאחר:
לחישה נוספת בבית: "אבא אתה ער?"
פרשת לחישה
השארת תגובה