קורונה כמשל עניין הקורונה זה נושא מצוין ללמוד על התמודדות עם נגיף מסוכן. נשאים, הדבקה, מפיץ והסגר בידוד, מסכה, חיסון
בהתחלה היה אדם אחד. לא היה לו במי לפגוע, לא היה לו את מי להאשים, (קצת מתסכל…הכל עליו). מכאן כנראה
אירופה 1943: באמצע הליל אמרה אם לביתה הבת שבקושי אכלה, ״אם הסיוט מאחורינו יהיה לפלשתינה אנחנו ניסע. שם, הרצל אמר,
אנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. אמא זה אלוהים. אני זה משה. אני כיוונתי אתכם לכאן לכאן…ליעד. אבל אמא
נכון, עם ניקון אולי זה היה יותר חד. עם פוג'י הקונטראסט היה יותר מחודד. ואולי עדיף היה הסוני עם הזום
כבר מזמן רציתי לשנות חלק מהאהילים בבית. למשהו שייתן משמעות מעבר לרק אור. ופתאום היום ב Eataly Roma (מעין מרכז
בום! פתאום מעל הכיור בבית המלון אתה נפגש עם עצמך, פנים אל פנים. מראת הגילוח, צחצוח, גבות ואיפור, צצה לך,
ירושלים של זהב. רוצה להעלות אותך על ראש שמחתי. אבל… על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים נשארו שם רק כיפות
כששתיתי קפה הוא לגם מימייה, כשנגסתי קרואסון הוא בלע לחמניה. בלע. לא נגס. כשמיהרתי בכביש הוא לבש את האפוד. כשהתעכבתי
לפעמים שבת בבוקר היא "פרשת לחישה" אתה מתעורר מוקדם מכל המשפחה. לוחש את השמיכה מעליך, לוחש יחף על אצבעותיך, מתעלם
כלי נגישות