על אזור רעידת האדמה – שגרה של שנים מפרה את שגרת היום יום.

רעידת האדמה באיטליה איננה דבר נדיר. האזור, מרכז רכס האפנינים, סופג פעם בכמה שנים רעידת אדמה רצינית שתוצאותיה קשות. פגיעה בנפש והרס מבנים. תזוזת הלוח הטקטוני האפריקאי, בקרום כדור הארץ, לעבר הלוח האירואסייתי, מתרחשת כל הזמן ורעידות בעוצמות נמוכות מתקיימות באופן תדיר כבר 50 מיליון שנה.
הצד המערבי של איטליה, עד סיציליה, מלא בעדויות לאזור ססמוגראפי זה: העיר אורביטו שנמצאת על סלע טוף, שהינו סלע געשי. האגמים מסביב לרומא (בולסנה, נמי, גנדולפו) נוצרו על לוע של הרי געש כבויים, הרי הגעש הפעילים וזוב, סטרומבולי, אתנה. כל עלה הם סימנים חיים לפעילות רבת שנים באזור, מאז סגירתו של ים טטיס והיווצרותו של "הים התיכון".
העיירות שנבנות על רכסי הערים ממשיכות מסורת ארוכת שנים של התיישבות במקומות הגבוהים. עוד לפני שהרומאים השתלטו על האזור, היו אלה הלטינים, האטרוסקים, האומברים והפיצ'ינים שהתמקמו בו. הרומאים, צאצאי הלטינים, יכבשו את כולם אחר כך מבחינה פיזית, אך עמים אלה ישפיעו על הרומאים מבחינה תרבותית- דתית. הלטינים כאמור יהיו אבות אבותיהם. עד היום מילים בשפה הלטינית מושפעים מהאומברית, טקסים פאגנים, שהנצרות אימצה, נולדו אצל האטרוסקים ומנהגי ציד ואמונות פריון הושפעו מהפיצ'ינים.
האנשים שחיים בהם היום מתפרנסים בעיקר מתעשייה, חקלאות אזורית ותיירות. לא מעט עיירות באזור מאמצות את עקרונות תנועת הסלואו פוד, אותה תנועה שנולדה כמאבק בפאסט פוד והרחיבה את עקרונותיה לאורח חיים נכון, בקצב נינוח, תוך שמירה על בישול ממרכיבי האוכל של האזור ושל העונה, מנוחת צהריים, שימוש בכלי תחבורה שאינם מזהמים, הקפדה על מיחזור ובאופן כללי ניסיון לשמור על צביון איטלקי מקומי.
ההגעה אל עיירות הקסם האלה, תהיה תמיד בכביש צר, חלקו משובש שבצידיו נוף טבעי וחקלאי משולב. עצי זית, כרמים, חורש טבעי שבסביבתו מתחבאים פטריות הכמהין ושדות קטנים בהם מגדלים ירקות באופן פרטי. בתמונות ציוריות אלה משתלבות העיירות העתיקות, בצבעי אפור ואדום, שנבנו רובן לפני כ 500 שנה עם היווצרותן של ערי ימי הביניים ואיתם השכבה הבורגנית.
רובן, כידוע, לא הספיקו לחזק את בתיהן בתקן מחמיר נגד רעידות אדמה ולכן הקריסה, ברגע שמרכז רעידת האדמה הוא מתחת לעיירה ספציפית, היא כמעט מיידית עם תוצאות קשות. בתים שחיזקו עצמם ע"פ תקן מחמיר, שרדו את הרעידה ועומדים על תילן.
העיר ל'אקווילה, בירת חבל ארץ אברוצו, עדיין מלקקת פצעיה ומנופים מכסים את כולה כדי לתקן את ההרס האדיר שהביאה עליה רעידת האדמה של 2009.

המקומיים מכירים את התופעה, מודעים לסכנה אך גם מחוברים לאדמתם ולכן לא יזוזו ממנה. הם ימשיכו להתפלל לקדוש המקומי שיציל אותם, יקוו לכסף ממשלתי שייבנה אותם מחדש ויותר מכל….יחכו תמיד לפסטה אל דנטה ב 12:30 בצהריים. את זה שום רעידת אדמה לא תעלים.