Ariel
אירופה 1943:
באמצע הליל אמרה אם לביתה
הבת שבקושי אכלה,
״אם הסיוט מאחורינו יהיה
לפלשתינה אנחנו ניסע.
שם, הרצל אמר,
כך לשונות מספרים,
המקום אפשרי לחיי יהודים
ואנשים בו לא נשרפים״.
אסיה 1979:
ביום שנכפתה על הסביבה רעלה
הסכימו איש ואישה,
״לעזוב למקום של כבוד הדדי
כך לפחות, לפי התחושה.
לציון, בו אשה אינה מוסתרת
ואינה מרגישה עלובה
למקום שאפשר לשמוע קולה
והוא איננו ערווה״
אפריקה 1990:
אבא העיר עם שחר את בנו,
״בוא ארוז חפצים,
הגיע היום שסבא חלם,
כן חלומות מתגשמים.
שם בארץ הקודש נחיה,
גם אם צבעינו אחר,
יש שם מנהיג שדואג לשיוויון
מישהו על אזני זאת סיפר״
אמריקה 2000:
עמד יהודי גא וגאה
לבן זוגו כך אמר
״את כל האפשרויות נשאיר מאחור
אבל טוב נרגיש כבר מחר,
תל אביב, כך אומרים, וכל ישראל
זהו מקום די מתקדם
לי ולך ולה וגם לה
והוסיף ״בעזרת השם״.
2015 , למניינם כך אומרים,
נפגשו הארבעה במקרה,
ליד קיר של דמעות, שריד העבר
עם פתק ופצע בפה
תחבו כל אחד את הפתק לקיר
ועם שפתיים מדממות שאלו
״היש אלוהים בשמיים ממעל?״
האמת שהם לחשו.
כי אם יש אלוהים בשמיים ממעל
אז נרדם בשמירה הוא מזמן
ושיקח כבר את אלה הפועלים הם בשמו
ולא ישאיר אותם כאן.
ואם אין אלוהים בשמים ממעל
והכל הוא סתם אמונה
אז שיקח אותם כבר מישהו אחר
וישאיר את ישראל נקייה.