לא אולי

כשמיהרתי בכביש
הוא לבש את האפוד.
כשהתעכבתי בפקק
הוא רץ כבר בחוד.
רץ. לא התעכב.

כשהתמקמתי במשרד
בשוחה הוא שכב.
כשדיברתי עם לקוח
כבר היה הוא בקרב.
היה. לא דיבר.

כשסגרתי עיסקה
הוא שכב על גדר.
כשחייכתי לעצמי
הוא זעק לחבר
זעק. לא חייך.

כששכבתי בבית
הוא השכיב את הלב
כשהתעוררתי שוב
הוא נשאר שם שוכב.
שוכב. לא התעורר.

כשאני כותב היום
אולי הוא קורא
כשאני עם ילדי,
זה בזכותו ועוד הרבה.
בזכותו. לא אולי.