בימים של שיח על מחיר הדירות,
יכולת של זוגות צעירים להשיג דירה של שלושה, ארבעה, חמישה חדרים,
מוזר להציץ בדירה שבה חיו 11 איש עד שנת 1960 (פחות או יותר),
בעיר בדרום איטליה.
כאלה היו מאות אם לא אלפים בעיר מאטרה.
משפחות מרובות נפשות חיו במערות של מאות שנים,
שלושה דורות,
עם התרנגול שדאג לאוכל והחמור שהיה הרכב.
כל אלה בדירת מערה בגודל של חדר וחצי היום.
שנות ה 60….לא המאה ה 6, ולא המאה ה 16.
"הבושה של איטליה" –
כך כונה "פרוייקט הנדלן" הזה בזמנו
אשר בעקבותיו הוציאה איטליה חוק
לפינוי כל התושבים לדירות "נורמאליות" אחרות.
והיום….
המקום מרתק לסיור.
70% מדירות המערה בבעלות המדינה.
30% נשאר בבעלות פרטית.
היום הם נחשבים עשירים.
רק לדמיין את החיים בדירה כזו.
בישול, צרכים, ריגושים, טחב –
הכל יחד,
אבל כנראה משפחתיות ואהבה חזקים מעל הכל.
מאטרה 2016, תמונות של פעם. מחשבות על היום.
הייתי במערות/דירות אלו עם יאיר די קסטרו. מערות אלו עלו לתודעת האיטלקים בעקבות ספר שכתב קרלו לוי שגר שם. לוי הוגלה לשם עקב היותו אנטי פשיסט ע"י ממשלת איטליה , כלומר ממשלת איטליה ידעה על המערות המשמשות כמגורים בתנאים איומים. את המשפט "הבושה של איטליה" נתנו האיטלקים ןעל זה שאפו