שיחה שהיתה עדיין בבית, הכל בראש עוד צלול חייב להודות שמשהו כבר שם, צבט והשמיע צלצול. היתה לי תחושה של
בדיוק עכשיו. לפני שנה. אותו החושך שברחוב. אותה שעת משחק עם ילדים. אוטוטו ארוחת ערב ומקלחות. הבית שוקק חיים. מה
שנה חלפה, פתאום עברה. חווינו שמש, גם סערה. וכעת הגבעות שוב מתמלאות פרחים, ולי כואב כואב הגוף מגעגועים. יום שחולף,
כלי נגישות