Ariel
ירושלים של זהב.
רוצה להעלות אותך על ראש שמחתי.
אבל…
על חומותיך עיר דוד הפקדתי שומרים
נשארו שם רק כיפות וכאפיות והרבה מאוד זקנים.
כיפה שם מדממת, כאפיה שם קרועה.
קליע עף שם כל יומיים, אבן היא לא רק לבנייה.
רוצה להעלות אותך אל ראש שמחתי.
אבל ….
קדושה מאוד האבן, קדוש מאוד הסלע
וההוא ששם נצלב בהחלטה של רגע.
זה צועק שלי, וזה תוקע דגל
זה על זה יורק. כבר פחות עולים לרגל.
רוצה להעלות אותך על ראש שמחתי
אבל ….
נפש יהודי הומיה
לירושלים האחרת. ללא דת.
עם תקווה.
והיום,
העיר צבועה לבן, משתלב גם הכחול.
בכל השאר – שחור. שחור משחור של שכול.
רוצה להעלות אותך על ראש שמחתי.
אבל…. לא מצליח.
ירושלים של זהב, זקוקה את לליטוש.
וגם אם רק תהיי ארד….
חייבת את חידוש.