צ'וצ'ריה – איטליה הפשוטה בין רומא לנאפולי

לאיטלקים יש קטע עם נעליים.

קודם כל צורת המדינה עצמה. מגף. ככה יצא להם, כנראה לא סתם. הכי קל לראות אותה מהירח (ככה מספרים, לא מניסיון).

דבר שני, הנעליים שלהם ידועות בכל העולם. Made in Italy– שם דבר לאיכות ועיצוב.

דבר שלישי, אחד הקיסרים, גאיוס יוליוס קיסר אאוגוסטוס ג'רמניקו, קיבל את כינויו ע"ש נעלי צבא קטנים: קליגולה.

רביעי, הלחמנייה האיטלקית, צ'בטה ciabatta (ולא ג'בטה כמו שנהגיית בעברית)  קיבלה את שמה מנעלי הבית בצורתם האליפטית. בתיאבון.

כמעט אחרון, זה המנהג ל'נגב' את הרוטב מצלחת הפסטה בעזרת לחם, מנהג שנקרא 'סקרפטה' 'scarpetta' 'נעל קטנה', כנראה בגלל הדמיון של פעולת הנעל לסילוק דבר מה מהרצפה.

ואחרון, שאני יודע, זה הענקת שם אזור באיטליה לסנדלים היסטוריים: צ'וצ'ריה (ciociaria). דרומית לרומא ומזרחה ממנה. אזור בו המסורת של האיכרים והרועים היתה לנעול את הצ'וצ'ה – ciocia.

כשפגשתי את פייטרו, רועה העיזים המבוגר, על גדות אגם canterno, סמוך לפיוג'י הוא אמר שאפילו הוא כבר לא זכה לנעול סנדלים אלה. מכאן שה'צ'וצ'ה' הם סנדלים עתיקות, מסורתיות, אך כמו הרבה דברים באיטליה – המסורת נשמרת, גם אם רק בשם.

צ'וצ'ריה פחות מוכרת לתייר מחוץ לאיטליה. זהו אזור כפרי הנמצא בית שאון עיר הבירה רומא לבין בירת הדרום, והלא פחות סואנת, נאפולי. במשך מאות שנים היא היתה חלק ממדינת הכס הקדוש – מדינת האפיפיור.

נוף הררי מצד מזרח, אלה הם הרי חבל ארץ 'אברוצו'. אנשים פשוטים חיים בצ'וצ'ריה, ועמלי יום עם אווירה כפרית ופחות תיירותית (מחבל טוסקנה, לדוגמא) נכון שהכבישים לא כולם תקינים, ויש גם מקומות שהלכלוך הוא חלק מהנוף, אבל היי אנחנו כבר בדרום איטליה, מצוג'ורנו.

האזור היה בעבר חלק מ'מתנות' האפיפיור למשפחות אצולה. כאשר רצה הכס הקדוש לפנק משפחת כזו או אחרת, אשר עזרה לו במלחמותיו מול אויב כלשהוא, הוא העניק לה שטח אדמה ובו מספר עיירות וכפרים. המשפחה שלטה ביד רמה על תושבי המקום וביצרה את עצמה בארמונות ומבצרים, כנסיות ושערים.

כמיטב הנוף האיטלקי גם כאן ישנן עיירות קטנות על פסגות הערים, נטמעות בצבען עם צבע הטבע, ונראות כאילו הם מתות לנפול לרגלי אבן הגיר. גם כאן, כבר ב 12:45 בצהריים, מתחילות להסגר החנויות וכעבור רבע שעה כבר לא נראית נפש חיה בסמטאות העתיקות, אך מצד שני ריח רוטב העגבניות, מתובל בבזיליקום או עם הבשר הטחון כבר עולה באף התיירים, שמנסים שוב ושוב להבין, כיצד בעולם החדש, בעולם שבו רצים כל הזמן מעבודה לעבודה, מכסף לכסף, עדיין יש מקומות שהתושבים בהם מתעקשים על מנוחת הצהריים. מנסים להבין, אך בלב אומרים: הם חיים נכון.

סימן לחיים של פעם ניתן לראות בעיירה ארפינו Arpino, אשר שמשה תפאורה לסרט Splendor, עם מרצ'לו מסטרויאני ומאסימו טרואיזי. הסרט בא לספר על תקופה שנגמרה, תקופת הסרט בבית קולנוע, המקום בו נפגשים יחד, חווים יחד, צוחקים יחד, בוכים יחד. תקופה שנגמרה, כמעט. היום צוחקים מאותו דבר, אבל כל אחד בביתו, בשעה שלו, מול המסך שלו. על צלע הר עומדים בתי העיירה ובראשם, איך לא – כנסייה סנטה מריה די לורטו.

האגדה מספרת גם כי בעיירה ארפינו קבור האל סטורן. זהו האל שגורש מהאולימפוס, ובנדודיו מצא את מקומו באזור לאציו, שהיה בשליטת המלך יאנוס. זה, נתן לו מקלט וסטורן גמל לו בהענקת כוח על טבעי של הפיכת העבר לאוצר ויכולת מבט לעתיד לבוא. מכאן, אגב, מגיע תפקידו של האל יאנוס, ינואר, בלוח השנה הלועזי: לסגור את דלתות השנה הקודמת ולהיות פתח לשנה החדשה. לתושבי אזור זה בלאציו, העניק סטורן את 'תור הזהב' בחקלאות ולימד אותם בניית ערים מוקפות חומה. תקופת זוהר של עבודת אדמה, גידולים וזכייה בפירות החקלאות מצד אחד וביצור עיירות קטנות עם חומות גדולות, בנוסף לזה. חמש העיירות הראשונות שנוסדו הן בעלות האות A בראשיתן: Anagni, Alatri, Aquino, Atina, Arpino, כולן מוקפות חומה. מאוחר יותר נבנו השאר.

מחבל ארץ זה יצאו גם ארבעה אפיפיורים, כולם מהעיירה Anagni (אשר מכונה בשלך כך "עיר האפיפיורים") כאשר המפורסם שבהם הוא בנויפציוס השמיני, אשר במאה ה-13, באחד העימותים מול מלך צרפת, פיליפ הרביעי, נכלא במקום חופשתו ועיירת הולדתו, Anagni, עד אשר שוחרר ע"י תושבי העיירה והוברח לוותיקן ברומא. אירוע גדול ומביש לכס הקדוש. בעיירה כדאי לבקר בבניין הקרוי על שמו של האפיפיור, palazzo Bonifacio viii, המתאר גם את היסטוריית המקום ומארח תערוכת של אזור לאציו.

בצ'ו'צריה אזורי טבע פשוטים ונעימים מאוד לעצירה וטיולים רגליים. אחד מהם הוא רכס הרי ernici. שמם של ההרים נגזר מהעם הקדום שישב באזור, בעל אותו שם. בין יערות, צמחים ומטפסים, סלעים ופסגות מסתתרים מסלולים רגליים, אתרים היסטוריים ונקודות עצירה עוצרות נשימה (כמעט תרתי משמע). Collepardo, הינה עיירה במרכז הרים אלה ונקודת יציאה מצוינת, תוך ביקור במנזרים שקועים בסלע ומערות נטיפים מקסימות. כמה אגמים קטנים מסתתרים בין הרים והגבעות. אפשר לומר 'אגמונים'. ה"גדול" מבניהם הוא אגם 'קנטרנו' 'canterno', כמה קילומטרים מפיוג'י. אגם שהספיק במהלך ההיסטוריה להיעלם 12 פעם, לפחות, ולהיווצר מחדש ע"י מי הגשמים. זוהי נקודת חן לעצירה, שאיפת אוויר נקי ונקודת תצפית מצוינת לעיירת ימי ביניים 'טורה קייטני' הממוקמת על גבעה ממולו.

בגבול הדרומי של האזור מתנוסס, על אחת מהנקודות הגבוהות, אחד ממסדרי הנזירים החשובים ביותר, אם לא החשוב. מנזר "מונטה קאסינו". ראשון למסדרי הנזירים באירופה, אשר הוקם ע"י בנדיקטוס במאה ה-6 לספירה. המנזר נחרב ארבע פעמים לאורך ההיסטוריה ונבנה כל פעם מחדש. הפעם האחרונה היתה במלחמת העולם השנייה, אחרי קרבות קשים בין בעלות הברית לכוחות הגרמניים. המנזר היה בסיס מרכזי לקו גוסטב, קו הגנה עיקרי שבנו הגרמנים לרוחבה של איטליה. בהפצצת בעלות הברית נחרב המנזר כולו, עד היסוד, אך נבנה מחדש אחרי המלחמה, בכספים אמריקאים, וע"פ מפות שהשתמרו.

זוועות המלחמה הותירו את חותמם באזור גם במעשי אלימים על תושבי המקום וליתר דיוק – תושבות המקום. במאי הקולנוע ויטוריו דה סיקה יחד עם השחקנית סופיה לורן, יצרו סרט שנושא את שם האזור 'לה צ'וצ'ארה' אשר בא לספר  את סיפור האונס של אלפי נשים ע"י כוח לוחמים צרפתי שהיה מורכב רובו ככולו מחיילים צפון אפריקאים, מרוקאים. עד היום כינוי הנאנסות הוא 'לה מרוקינה'. מספרים כי מפקד הכוח נאם לחייליו שאם יצליחו להבקיע את חומת הגרמנים, יחכו להם בצד השני אוכל טוב, יין משובח, ו.. נשים, בהם יוכלו לעשות מה שירצו. הסצנה האחרונה בסרט, בה נאנסות אם וביתה למרגלות פסל מריה הקדושה, בתוך הכנסייה, זכור וחרוט בדי צופי קולנוע רבים.

באזור קיימת גם עיירת מעיינות חמים עם מרכז עתיק וציורי ואתרי ספא מתקדמים. פיוג'י. העיירה ממוקמת גם היא למרגלות ההרים וכבר מהעת העתיקה התגלו בה מעיינות עם מים בעלי סגולות מרפא. אפיפיורים ואנשים ידועים ביקרו בעיר, אשר עד 1911 נקראה בכלל Anticoli. גם מיכאלנג'לו, אומן הרנסנס, שיבח במכתב את המים הרפואיים, ששתה כששהה בה, אשר השכילו באופן חיובי, בפעם היחידה בחייו, לרסק בתוך גופו את החומר שאהב מאוד והעריץ – האבנים שכנראה הצטברו בתוכו.

לפיוג'י היסטוריה יהודית קטנה, מעבר לשהייה יהודית לאורך מאות שנים, הבריגדה היהודית הפכה את המלון המרכזי בעיר לבסיס אימונים כהכנה למלחמה בגרמנים, בשלהי מלחמת העולם השנייה. במלון, שתחילה שימש כבית חולים לגרמנים, השתכנו חיילי הבריגדה, הוקם בית כנסת קטן, ומשם גדלה האווירה היהודית בעיירה בעזרת פקודת קבע בעברית, עיתונים, קונצרטים ומופעים לתושבי העיירה וציון חגים לאומיים יהודיים.

המטבח המקומי מבוסס על המטבח העני הרומאי אך עם מאפיינים כפריים. הרבה מרקים, כשהידועים שבהם הם המרקים שבבסיסם לחם כמו מרק הסטרצ'טללה, שעליו מפזרים פארמיג'אנו רג'אנו. לי יצא לאכול 'קאפרזה'. חמה, על מחבת! מדהים עם טעם מעולה. עגבניות, מוצרלה ובזיליקום, מבושל במחבת. הירקות שמהם מכינים את האנטיפסטי או את הרטבים נאספים בחלקות ירק קטנות ולא מפעלי ענק. הפסטות גם כן מושפעות מרומא, פטוצ'ינה או ספגטי ברוטב בשרי (לרוב חזיר) המנות העיקריות מתבססות על בשר החזיר או הטלה.

הצעה למסלול:

יציאה מנאפולי.

מונטה קאסינו (מנזר ונקודת תצפית)

ארפינו arpino (עיירת ימי ביניים)

קוללה פארדו collepardo (טיול רגלי במרכז הרי ernici)

אגם קאנטרנו (CANTERNO)

פיוג'י (ביקור במרכז העתיק)

אנני anagni עיר האפיפיורים (ביקור במרכז העתיק ופאלאצו פוניבאצ'ו)

4 תגובות

  1. עמירם צברי הגב

    יופי של פוסט ויופי של מסלול! תודה

  2. Ada הגב

    נפלא???, ניקח בחשבון

  3. Ada הגב

    נפלא????, ניקח בחשבון לפעם הבאה

השארת תגובה